|
|
|
|
|
|
|
תולדות האוניברסיטה
|
|
בשנת הלימודים תשס"ה תחגוג האוניברסיטה העברית יובל שמונים שנים ליסודה. ההצעה להקים מוסד יהודי לחינוך גבוה הועלתה עוד בשנת 1882 על-ידי הפרופ' הרמן שפירא, שהיה מראשי וראשוני התנועה הציונית. ביוזמתו אף הועלתה הצעה זו לדיון בקונגרס הציוני הראשון שהתקיים בבאזל בשנת 1897. בשנת 1902 פירסמו ד"ר ח. וייצמן, ד"ר ב. פייבל ופרופ' מ. בובר, את החוברת "בית-ספר יהודי גבוה", אשר הבהירה את אופיו של מוסד זה והגדירה את תפקידו. בשנת 1913 אישר הקונגרס הציוני הי"א את הקמתו, אולם רק בשנת 1918, עם הנחת אבן הפינה לאוניברסיטה העברית בירושלים, נעשו הצעדים הראשונים להגשמת החלום. בז' בניסן תרפ"ה (1 באפריל 1925) נפתחה האוניברסיטה באופן רשמי על הר הצופים, הנישא ממזרח לעיר הקודש וצופה עליה. הלימודים נמשכו בהר הצופים עד שנת תש"ח (1948), שנת קום המדינה. במהלך מלחמת השחרור נחסמה הדרך להר הצופים, והאוניברסיטה נאלצה לגלות מביתה ולהמשיך בעבודתה בבניינים שכורים שהיו פזורים בחלקיה השונים של הבירה.
כעבור שש שנים, בשנת 1954, אישרה ממשלת ישראל הקצאת חלקת אדמה בגבעת רם שבמערב ירושלים, לשם הקמת קריה חדשה לאוניברסיטה העברית. עבודת בנייה מזורזת ומהירה שהחלה באותה שנה איפשרה את העברת רוב מחלקות האוניברסיטה לביתה החדש וזרזה את הקמתן ופתיחתן של פקולטאות, מחלקות ומוסדות שלא היו לאוניברסיטה במשכנה הישן.
במלחמת ששת הימים נפרצה ושוחררה הדרך להר הצופים, מקום משכנה הישן-חדש של האוניברסיטה העברית, והחל משנת 1969 חודשה ההוראה על הר הצופים. כיום פועלים בו הפקולטה למדעי הרוח וביה"ס לחינוך, הפקולטה למדעי החברה וביה"ס למינהל עסקים, הפקולטה למשפטים והמכון לקרימינולוגיה, ביה"ס לריפוי בעיסוק, ביה"ס לעבודה סוציאלית, המרכז ללימודים קדם אקדמיים, ביה"ס לתלמידים מחו"ל ומרכז בובר לחינוך מבוגרים. בקמפוס אדמונד ספרא בגבעת רם פועלים הפקולטה למתמטיקה ולמדעי הטבע, ביה"ס להנדסה ולמדעי המחשב, לארכיונאות ותורת המידע, וכן בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי; בקמפוס עין כרם פועלים במסגרת הפקולטה לרפואה ביה"ס לרפואה, ביה"ס לבריאות הציבור ורפואה קהילתית, ביה"ס לרוקחות וביה"ס לסיעוד, וכן הפקולטה לרפואת שיניים; ברחובות פועלים הפקולטה לחקלאות וביה"ס למדעי התזונה והבית.
|
|
|
